איך מבססים שיח רגשי בבית וגורמים לילדים להרגיש בנוח לבטא את הרגשות שלהם?

איך מבססים שיח רגשי בבית וגורמים לילדים להרגיש בנוח לבטא את הרגשות שלהם?

בימים האלה שאנחנו נמצאים עם הילדים בבית אנחנו באמת יכולים לראות באיזו מהירות הם יכולים לשנות את מצב הרוח שלהם. רגע אחד הם שמחים וצוחקים ורגע שני הם בוכים בכי קורע לב, רגע אחד הם משחקים יחד בשמחה ושנייה אחר כך רבים וצועקים.

מה קורה כאן?

מהרגע בו אנחנו נולדים ועד לרגעים האלה בהם אתם קוראים את הכתוב אנחנו מתאמנים על יכולת הוויסות הריגשי שלנו. בגדול מה שזה אומר זה שככל שאנחנו צעירים יותר יהיה לנו קשה יותר לווסת רגשות ואנחנו גם נחוש אותם בעוצמה רבה יותר (העצבות עצובה יותר, האושר מאושר יותר וכך הלאה). זו אחת מהסיבות שבגילאי הינקות נראה מעברים חדים בין רגש לרגש, רגשות מאד עוצמתיים ומוחצנים וקושי להירגע באופן עצמאי.

רגע, באמת יש יכולת להרגיש רגשות מהרגע שנולדים?

התשובה הפשוטה היא "כן".

למשל תינוקות נולדים עם יכולת להבין ולהגיב להבעות פנים באופן מותאם – הם לא באמת מבינים כל הבעה והבעה אבל הם מגיבים באופן שלילי להבעות פנים שליליות ובאופן חיובי להבעות פנים חיוביות.

הם נולדים עם יכולת להרגיש את הרגשות הראשוניים – החושיים (קור, חום, כאב, רעב, שובע…) ויש מחקרים שמראים שהם מסוגלים לחוש אותם עוד היותם עוברים!

תינוקות בני יומם מסוגלים לחוש ולחוות טראומה לנוכח אירועים שליליים (שמאיימים עליהם)! הטראומה הזו נצרבת בגוף שלהם כחווייה חושית – הגוף זוכר את האירוע הטראומטי אליו התינוק נחשף.

מה זה בעצם אומר?

שאין גיל "צעיר" מדי בשביל לדבר על רגשות, גם אם אתם הם אלה שמדברים והילדוד'ס רק מקשיבים וגם ששפה רגשית חשובה בכל מצב ובמיוחד בזמנים של מצוקה (אמממ…. כמו אלה שאנחנו חווים עכשיו בתקופת קורונה וחוסר וודאות).

ויחד עם זאת, הרבה ילדים מתקשים לדבר על רגשות ולספר מה קורה להם ובמקום לדבר רגשות הם מראים לנו שעובר עליהם משהו דרך התפרצויות זעם, אכילה ריגשית, כאבי בטן/ראש ועוד ועוד.

יכולים לנחש למה?….. כי אנחנו, המבוגרים שסביבם, לא מרבים לדבר על רגשות.

אז איך נשנה את הכיוון – איך נלמד את הילדים שלנו להבין מה הם מרגישים ולהביע את זה באופן שיהיה מתאים למצב (ולא בהתפרצויות זעם או מיחושים כאלה ואחרים)?

לא צריך הרבה, רק שלושה דברים קטנים –

1. דוגמה אישית

אם אתם רוצים שהילד שלכם ידבר "ריגשית" ויהיה מחובר לרגשות שלו, גם אתם תצטרכו להתחיל לדבר "ריגשית". אתם יכולים להשתמש בשפה ריגשית גם עם ילד בן 10 או 6 אבל גם עם תינוק ממש. הכוונה היא לא "לחפור" ולהתפלפל אלא פשוט להגיד מה אתם מרגישים כשאתם מרגישים את זה. למשל: "אני מתגעגעת לסבתא", "אני שמחה להיות איתך בבית", "אני מאוכזבת שהעוגה לא הצליחה לי", "אני אוהבת לשמוע אותך שר", "אני לא אוהבת שאתה מושך לי בחולצה" וכו'. שתפו אותם במה שאתם מרגישים "מעצמכם" וגם במה שהם גורמים לכם להרגיש. זכרו כל רגש הוא לגיטימי – אין דבר כזה "רגש טוב" ו-"רגש רע".  תחשפו אותם גם לרגשות חיוביים וגם לרגשות שליליים – שני הסוגים לגיטימיים לחלוטין. הטוב והרע הם פרשנויות שלנו.

2. לדבר רגשות בכל מקום

גם כשלא מדובר ברגשות אישיים שאתם חשים, עולם הרגש סובב סביבנו כל הזמן. אנחנו רואים אנשים "מרגישים" בטלוויזיה, בסיפורים ו"סתם ככה" ברחוב. נצלו את ההזדמנויות האלה שצצות במהלך היום לדבר על רגשות. למשל: "תראה את הפנים של פינוקי, מה אתה חושב שהוא מרגיש? מעניין למה הוא מרגיש ככה…. למה לדעתך?" (כשקוראים ביחד ספר של פינוקי) או "תראה הילד נותן לאישה לשבת על הספסל, איך לדעתך היא תרגיש? וואו תראה צדקת היא מחייכת!" (בזמן טיול ברחוב כשרואים אישה וילד מחכים בתחנת האוטובוס). הזדמנויות שיחה אלה לא רק מאפשרות שיח סביב רגשות אלא גם עוזרות לילדים שלנו להבין אותם בצורה מוחשית ועמוקה יותר – איך הפעולות שלו משפיעות על האחר, על מה שהאחר מרגיש, אמפטיה ועוד.

3. לדבר רגשות בלי מילים

הרבה פעמים קשה להגיד במילים מה אנחנו מרגישים, גם לנו כמבוגרים אבל גם לילדים שלנו. בנוסף, אנחנו רוצים שגם ילדים צעירים שעדיין לא מדברים ברור או עדיין לא רכשו את המילים השונות יוכלו להביע את הרגשות והתחושות שלהם, לכן אפשרו לילדים שלכם לדבר רגשות ללא מילים.
דרך מעולה לעשות את זה היא באמצעות שעון רגשות, כך תוכלו להכין בעצמכם:

  1. קחו צלחת חד פעמית וציירו עליה ציירו 8 משולשים (כמו של פיצה).
  2. על כל משולש, בהתאם לגיל, ציירו, תדביקו או תכתבו רגש אחר (למשל: שמח, מתרגש, עצוב, כועס, מאוכזב, אוהב, רוצה להיות בשקט לבד, רוצה לנוח).
  3. שימו מחוג באמצע השעון, כך שהילדים יוכלו להזיז את המחוג בהתאם למצב הרוח שלהם.
  4. תנו לילדים לצבוע ולקשט את כל המשולשים.
  5. הניחו במקום נגיש – שהילד יוכל להגיע אליו לאורך היום בכוחות עצמו.
  6. אפשר לשאול אותו מדי פעם – איך אתה מרגיש עכשיו?

נסו גם עם בני השנתיים שלכם – הם יפתיעו אתכם!

לסיכום, שיח רגשי בבית הוא מאוד מאוד חשוב, באמצעותו אנחנו לומדים על עצמנו, על הרגשות שלנו, על התחושות שלנו ואיך לבטא אותם, אנחנו בונים עם הילדים שלנו ערוץ תקשורת פתוח וגם מחזקים את הביטחון שלהם בעצמם ובנו כהורים שלהם.

 

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ

קורס מנחות
הורים לגיל הרך

נותרו מקומות אחרונים!

עוד היום אחד מיועצות הלימודים
 שלנו תחזור אליך

דילוג לתוכן