אחים, אחיות ומה שביניהם

אחים, אחיות ומה שביניהם

החלום של כל הורה הוא שהילדים שלנו יהיו חברים טובים האחד של השני. שהם יגנו זה על זה, ישחקו ביחד וכשיגדלו שיהיו החברים הכי טובים בעולם, יצאו ביחד לבלות ובעוד 30 שנה נשב כולנו על הפיקניק עם המשפחות שלהם ביחד – שבט עליז ושמח. כן, חלום… אבל המציאות היא קצת יותר מורכבת…

זה לא שהם לא משחקים ביחד (לפעמים), או מגינים זה על זה מול אחרים (לפעמים). זה לא שאין "רגעים של חסד". זה פשוט שיש גם רגעים פחות טובים – שהם צועקים אחד על השני, מעליבים האחד את השני, רבים ביניהם… ובימים האלה של סגר כשאנחנו כל הזמן נמצאים בבית – הפוטנציאל לחיכוך רק הולך ועולה…

ואנחנו נמצאים שם באמצע – לא תמיד יודעים מה היה שם או לאיזה צד להאמין, או מי התחיל ורק רוצים שהמריבה תפסיק ושיהיה כיף ונעים בבית.

כן, יחסים בין אחים זה באמת דבר מורכב.

כל מי שיש לו אח יעיד על כך. הם יכולים להיות קרובים, נהדרים וחמים, ובאותו הזמן בדיוק להיות מלאי עוינות, תחרות וקנאה. מערכת היחסים הזו מתחילה כבר כשאנחנו בהריון ואלה בעצם היחסים הארוכים ביותר שהילד שלנו יחווה במהלך החיים ומתוכן הוא ילמד על עצמו, על העולם שסובב אותו וגם איך להתנהל בחברה.

התפקיד שלנו הוא כהורים אינו לא לשפוט או לגשר בין הילדים שלנו אלא לוודא שהמקום שלהם מולנו וגם האחד מול השני הוא מקום חיובי כבר מההתחלה. 

זה לא פשוט אבל זה בר ביצוע, ואנחנו נצליח לעשות את זה על ידי כך שנספק לכל אחד מהילדים שלנו בנפרד לאורך כל הדרך את 4 הצרכים הרגשיים להם זקוק כל אדם ובכך נפחית רגשות שליליים האחד מול השני והתקבעות של כעסים או התנהגויות לא רצויות.

מה הם ארבעת הצרכים האלה?

ביטחון, נראות, שייכות, אהבה.

איך נמלא את הצורך בביטחון?

כבר בתקופת ההיריון הילדון שלכם בבית כבר מבין שמשהו עומד להתרחש… הוא שם לב שהבטן של אמא גדלה, שאת עייפה ולא משחקת איתו כמו קודם או לא מרימה אותו כמו קודם וגם שיש דברים חדשים שהגיעו הביתה… בני אדם בכלל וילדים בפרט לא אוהבים חוסר וודאות – זה מלחיץ ומפחיד.    הסבירו לילדכם באופן מאד קונקרטי וברור מה קורה. למשל "עוד מעט יהיה לנו תינוק בבית. אנחנו בונים מיטה בשביל שיהיה לו איפה לישון" או "זאת המיטה של אמא ואבא, זאת המיטה שלך וזאת המיטה של התינוק שעוד מעט יבוא אלינו". אתם יכולים להשתמש בספרי ילדים ידועים המותאמים לגיל הילד, רק הקפידו שהם יהיו ריאליים וחיוביים בו זמנית.

בחודשים הראשונים אחרי הלידה, יהיו אחים גדולים שיפגינו אהבה רבה כלפי התינוק הקטן שהופיע ויהיו כאלה שיתעלמו ממנו (או גרוע מזה) אבל כל הילדים ישימו לב לשינוי שהתרחש – מצד אחד נותנים לו מתנות וקוראים לו "בוגר", "מקסים" "גדול" ומתפעלים ממנו ומצד שני… יש שם מישהו שדורש המון המון המון תשומת לב…. ושוב יש תחושה של חוסר וודאות וביטחון – מה המקום שלי בבית הזה?

הקפידו לפנות זמן קבוע של 10-15 דק' במהלך היום להיות ביחד לבד ובלי מסיחים (כמו תינוק, טלפונים ומיילים). במהלך היום דברו עם ילדכם והסבירו לו מה קורה מסביב (למשל – "גם כשאתה היית תינוק היית צריך את אמא כדי לאכול"), הראו לו תמונות שלו איתכם בתור תינוק, ספרו לו סיפורי ילדות שלכם מהחיים עם האחים שלכם (דברים מהנים שעשיתם ביחד למשל), ספרי ילדים בהם מתוארת משפחה עם אחים באופן חיובי או סדרות טלוויזיה.

בגיל 3-4 חודשים התינוק הופך להיות הרבה יותר פעיל ומשמעותי – הוא זז יותר, מחייך ותופס תשומת לב באופן אקטיבי. אנחנו ההורים מתרגשים מהיכולות החדשות שצצות כל יום וכך גם האחים הגדולים אבל יחד עם ההתרגשות צפות גם מחשבות כמו – "רגע, למה מתייחסים אליו עכשיו? היי! אני כאן…. גם אני חמוד מאד… גם אני יודע לעשות דברים… אולי גם לי כדאי להיות תינוק ואז גם אני אהיה חמוד?"  בשלב הזה אנחנו עשויים לראות התנהגויות של קנאה/התיילדות/רגרסיה אצל האחים הגדולים וחשוב מאד שהם ירגישו בטוחים באהבה שלכם אליהם ובמקום שלהם במשפחה. תרגישו חופשי לתמלל את מה שאתם רואים שקורה – למשל: "אני יודעת שאתה קצת מקנא שהתרגשנו ש-X מתהפך, אנחנו מתרגשים ממה שהוא עושה וגם ממה שאתה עושה". וגם כאן חשוב שתקפידו להקציב זמן קבוע של 10-15 דק' במהלך היום להיות ביחד לבד ובלי מסיחים – זה הביטחון שלו.

גם כשהאח הקטן יהיה בן שנה, 5, 10, 20 – תמיד יהיה לאח אחד סיבה לפקפק בביטחון שלו במארג המשפחתי אל מול האחים האחרים, לכן התנהלות הזו היא מנקודת הזמן הזו והלאה לאורך כל החיים. 

איך נמלא את הצורך בנראות?

כבר בתקופת ההיריון האחים שבבית צריכים להרגיש שלמרות השינויים – אנחנו ההורים שלהם רואים אותם. מבינים את הצרכים שלהם והרצונות שלהם. נכון שאי אפשר למלא כל צורך וכל רצון כל הזמן אבל עצם העובדה שאתם אומרים "ראיתי" גם אם הרצון לא ממומש משמעותית מאד. תנו משמעות להבעות הפנים של הילד שלכם, לשפה הבלתי מילולית והמילולית שלו – הראו לו שאתם שמים לב למה שעובר עליו. למשל – "אני רואה שאתה עצוב שאמא לא מרימה אותך על הידיים, אבל לאמא כבד מאד עכשיו להחזיק אותך" או "אני רואה שאתה מתגעגע אלי קצת – אני אסיים XXX ונשחק ביחד על השטיח".

גם בחודשים הראשונים אחרי הלידה, הקפידו להראות לילדים הגדולים יותר שאתם רואים אותם. דבר זה חשוב במיוחד אם אתם מזהים התחלה של התנהגויות שאינכם מעוניינים בהם. למשל "אני רואה שאתה רוצה חיבוק, אסיים להניק את X ואבוא לחבק אותך. בינתיים אתה יכול לשבת לידי"

השתדלו מאד לא לתת שם שלילי להתנהגות שלו – "אל תהיה תינוק", "אל תהיה נודניק" כדי שילדכם לא יתחיל לתייג את עצמו ככזה במארג המשפחתי.

ככל שהתינוקי הקטן גדל ומתפתח ותופס יותר ויותר נראות הקפידו לתת יותר ויותר נראות לאחים הגדולים בבית. ציינו את הדברים החיוביים שהם עושים (והשתדלו לתת מקום קטן ככל האפשר להתנהגויות שליליות – כדי שהם לא יחשבו שהתנהגות זו מעודדת נראות).

וכן המשיכו לשקף להם את מה שאתם רואים שהם מרגישים תוך מתן אפשרויות לגיטימיות להתנהלות.  למשל – "אני רואה שאתה זורק את הצעצוע כי אתה כועס. אנחנו לא זורקים משחקים, אתה יכול להגיד -"זה מרגיז אותי" ואני אבוא לעזור לך. זה נכון לכל גיל.

איך נמלא את הצורך בשייכות?

בתקופת ההיריון תנו לילדכם הרגשה שהוא חלק מהעשייה גם אם הוא צעיר בגיל. למשל קחו אותו לקנות חיתולי בד לתינוק או תפקידו בידיו את התפקיד לספר בגן שעוד מעט יהיה לו אח ועוד ועוד לפי הגיל והיכולת. בנוסף – הקפידו על זמן כיף שלכם ביחד שלא קשור לתינוקי העומד להגיע.

בחודשים הראשונים אחרי הלידה, שתפו את ילדכם בהתנהלות היומיומית עם התינוק החדש לפי גילו ויכולותיו. ילד צעיר אפילו בן שנתיים יכול להיות "אחראי מגבונים" (זה שמביא מגבונים כשהולכים להחליף חיתול), ילדים גדולים יותר יכולים להיות שותפים בעריכת הקניות, הבאת משחקים מהחדר, סידור הקניות שהגיעו ביחד עם אמא ועוד. שימרו על שיח "משפחתי" שכולל גם את האחים הגדולים למשל- "היום X ינק ממש יפה וגם רוני אכלה את כל המרק" או "בואי X נחליף חיתולי, מי יפה של אמא – גם רוני יפה של אמא ממש כמוך" ועוד.

גם בתקופה זו, הקפידו על זמן כיף ביחד שלא קשור לשום דבר אלא אליכם – הורים וילד/ים.

ככל שהתינוקי הקטן גדל ופעיל יותר הקפידו על זמן משחק משותף. הרעיון הוא שהמשחק יהיה באותו המרחב גם אם לא באותו הפריט. אם אתם כן משחקים באותו הפריט או באותה הפעילות הנהיגו "תורות" למשל אם עושים לקטן "רוץ בן סוסי" על הברכיים, הקפידו לעשות כן גם עם השני (תור-תור).

איך נמלא את הצורך באהבה?

פשוט ניתן אותה! בלי גבולות ובלי לחשוש מפינוק יתר כי "אהבה" אינה מילה נרדפת ל- "פינוק". 

  • הרבו בחיבוקים ומגע (גורם להפרשת אוקסיטוצין- הורמון האהבה ויוצר אוירה טובה ונינוחה), מצאו זמן להיות ביחד לבד ובלי מסיחים (כמו טלפונים ומיילים).
  • אם אתם צריכים להתנהל סביב אחד האחים יותר מאשר עם האחרים מסיבה כזו או אחרת (כשמדובר על אח חדש אז למשל בשל החלפת חיתולים והאכלה, אבל זה קורה גם בגילאים מאוחרים יותר למשל כשאח אחד זקוק לעזרה בשיעורי בית ואח אחד פחות) – הקפידו להרים מבט אל האחים האחרים ולציין כמה אתם אוהבים אותם/גאים בהם. עשו כן באופן שלא יישמע מאולץ.  למשל כשעוזרים לאח אחד עם השיעורים להרים רגע את הראש לאח השני ולציין- "אתה מעסיק את עצמך כל כך יפה, איזה כיף לי שיש לי ילדים כאלה מקסימים ואהובים".
  • הקפידו על ה-"זמן ביחד" הקבוע שלכם
  • השתמשו הרבה בשפה רגשית כדי לתאר התנהגויות שונות שאתם רואים כאשר הדבר החשוב ביותר הוא  לוודא שילדכם יודע שהוא אהוב גם  כשהוא עשה משהו "לא טוב".  למשל – "אתה אהוב שלי אבל בבית שלנו לא מרביצים.  אם אתה כועס- בוא תגיד לי".

מה לעשות כשיש עימות בין האחים?

חשוב לציין שגם אם פעלתם בדיוק כמו שכתוב במאמר זה ומילאתם את כל הצרכים של הילדים בדיוק כפי שהם צריכים – עדיין יהיו רגעים של עימותים בין אחים, וזה בסדר!!!

גם כשאנשים אוהבים אחד את השני ומסתדרים מצוין זה עם זה, לפעמים נמצאים במצב של עימות ואחים הרי נמצאים במצב מתמיד של תחרות מסוימת זה עם זה (למשל על "זמן הורים" או "על זמן טלוויזיה"). אגב, העימותים האלה הם הזדמנות ללמידה חברתית חשובה מאין כמוה – כל אחד מהילדים שלנו לומד מתוכם איך להתנהל עם אנשים ממעגלים רחבים יותר (משפחה מורחבת, חברים לכיתה, בוסים בעבודה…). לכן אין צורך להילחץ, להתאכזב או להיעצב שהילדים שלנו רבים מדי פעם ורצוי לעזור להם, מבלי לבחור צד להתמודד, עם המצב שנוצר.

הקפידו לשבח רגעים של משחק משותף מהנה, ואם כבר נוצר עימות –

  • שימרו על קור רוח בזמן העימות, הוא לא קשור אליכם!
  • המתינו ואל תמהרו להתערב.
  • שימרו על אובייקטיביות ואל תנקטו עמדה (למשל לא לבקש תמיד מהגדול "לוותר" לקטן).
  • אחרי שהרוחות קצת נרגעו – חישבו ביחד עם הילדים על פתרון למצב.
  • שימרו על גבולות בעימות – למשל בלי אלימות מילולית ובלי אלימות פיזית.
  • כבדו את המרחב והרצונות של כל ילד (לכל ילד יש אופי אחר, הוא נרגע בצורה שונה ופותר בעיות בצורה שונה).
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ

קורס מנחות
הורים לגיל הרך

נותרו מקומות אחרונים!

עוד היום אחד מיועצות הלימודים
 שלנו תחזור אליך

דילוג לתוכן