אלימות אצל ילדים – איך מתמודדים עם הנושא המורכב הזה?

אלימות אצל ילדים – איך מתמודדים עם הנושא המורכב הזה?

בואו נדבר על אחד הפחדים הכי גדולים שלנו – אלימות אצל הילדים. אף אחת מאיתנו לא רוצה להיות זו שהילד שלה אלים כלפי אחרים או שאלימים כלפיו, וזו לא סתם קלישאה אבל – הכל מתחיל בחינוך מהבית. גם אם הילד שלך נחשף לגינונים אלימים בגן, והתחיל לחקות אותם באופן טבעי, עלייך מוטלת האחריות להסביר לו מהי אלימות ולכוון אותו להתמודד עם סוגי האלימות השונים. החדשות הטובות הן שאני כאן כדי לסייע לך לעבור את כל התהליך הזה – איך מנגישים אלימות לילדים?

מהי אלימות בכלל?

כדי להעביר לילדים שלנו מהי אלימות, קריטי ומשמעותי שנבין בעצמנו מהי הגדרתה הרווחת של האלימות – כאשר בהגדרתה הפשטנית, אלימות כוללת שימוש בכוח פיזי, מילולי, חברתי או מיני כלפי אדם אחר, בניגוד לרצונו. עבור פעוטות וילדי הגן הצעירים שלנו, ניקח את ההגדרה הזו ונפשט אותה אף יותר. נגיד להם שאלימות היא שימוש בכוח פיזי או מילולי, שמטרתו לפגוע באדם אחר או ברכושו. לאחר שאנחנו מסבירים להם מהי אלימות, אנחנו כאימהות והורים, צריכות לדאוג להבהיר לקטנים שלנו שאלימות היא גבול אדום מובהק וברור, שלא מאפשר שום מקום לחוסר בהירות, כלומר במרחב שלנו אין מקום לאלימות מצד הילד כלפי אף אחד מבני הבית ורכושם. כאשר אנחנו מגדירות את הקו האדום הזה בבית, בעוגן של הילד, הוא יבין כאשר גם מישהו אחר חוצה את הקו האדום כלפיו – בבית ומחוץ לו.

לשים לב לנורות אזהרה

יחד עם זאת, וזו נקודה סופר-סופר חשובה, אם הילד שלנו מתנהג באופן אלים, יכול להיות שההתנהגות נובעת מסיבה מסוימת ועלינו לשים לב אליה ולהבין אותה. אחת הסיבות היא שיכול להיות לו קושי בביטוי רגשי מסוים, וכאן מאוד חשוב לאפשר את הרגש ולספק לילד אלטרנטיבות לבחירת התנהגות מקדמת ורצויה. סיבה נוספת לביטויי אלימות יכולה להיות שהילד מתבונן במישהו אחר בסביבתו, ולוקח ממנו דוגמה. כאן זה המקום לבדק בית; שאלו את עצמכן – האם השיח בבית מכבד, מקרב? האם התכנים שהילד חשוף אליהם מותאמים? וגם בנקודה הזו נדרשות פעולות תיווך, שלנו ההורים.

מה לעשות כשהילד שלנו הוא קורבן לאלימות?

במקרים של אלימות כלפי הילד שלנו, בגן או בביה״ס, הגישה שאנחנו הכי דוגלות בה, במכללה להורות עם מודעות, היא שאלימות מובילה לאלימות. כלומר, אי אפשר לגנות אלימות על-ידי שימוש באלימות חזרה, אולם, ממש ממש ממש חשוב להדגיש – אם האלימות יכולה לפגוע בביטחון שלנו, עלינו לעצור אותה באופן מיידי. בגלל הגבול הדק הזה, בין מתי האלימות יכולה לפגוע בביטחון שלנו ומתי לא, חשוב להקנות לילדים שלנו את כל הכלים לגנות את הנושא ולהגן על עצמם. האבחנה הפנימית ש״פגעו בי״ או שנחצה גבול אדום עבורי, יכולה להיווצר אך ורק מתוך הגבול שאנחנו מייצרות בבית שלנו – הגבול שקבענו בבית, הוא הקו המנחה את הילדים גם מחוץ לבית.

הדבר הראשון – ללמד מהו הגבול שאותו לא חוצים

כדי לייצר אבחנה פנימית טובה, אנחנו צריכות לתת לגיטימציה לילד שלנו לשלוט בכל הנושאים הנוגעים בגופו – להפוך אותו לאקטיבי ואחראי על גופו כבר מגיל ינקות, מגילאי שנה וחצי ומעלה, לדברר כל פעולה שעושים עימו ובהמשך לבקש את רשותו והסכמתו להלביש, לרחוץ וכו׳. כך, אנחנו מייצרות אצלו תודעה שהגוף שלו והמרחב הפרטי שלו, הם ברשותו בלבד, ואין לאף אחד אחר מלבדו בעלות עליו. בעזרת הגבול הזה, יהיה לו קל לזהות ולהרגיש חדירה למרחב הפרטי שלו, ללא רשות והסכמה – ואם חלילה קורה מצב כזה, עליו לחדול זאת מיד ולספר לנו, ההורים.

הדבר השני – לייצר שיח מתמיד בבית

יחד עם ההבנה שהגוף שלנו הוא פרטי, ילד צריך להרגיש נוח ומוגן לספר לנו ההורים, על כל מה שקורה בגן או בביה״ס. עלינו לשאול שאלות כמו עם מי שיחקת? עם מי היה לך כיף? ותמיד להשאיר פתח לשיתופים נוספים. מאוד מאוד חשוב שהילד ירגיש שהוא יכול לספר לנו הכל, להגיד לו – אני תמיד פה בשבילך כדי לשמור ולהגן עליך. ברגע שישנו מרחב לשיתוף, הילד שלנו ירגיש בטוח לבוא ולהגיד אם נחצה קו אדום. גם אם הדברים שהוא מספר לא לגמרי ברורים, מאוד מאוד חשוב להאמין לו ולתת לו להבין כמה שאנחנו שמחים שהוא שיתף אותנו. חשוב לא להציף את התחושות יותר מדי, אלא לשמור על איפוק מסוים ומצד שני לא להקטין או לבטל את מה שהוא מרגיש. בשלב הבא, נרים טלפון לגננת או לסייעת ונברר את הנושא מולן, כדי להקנות לילד תחושה שאנחנו מטפלים ומגנים עליו.

הדבר השלישי – להקנות כלים כיצד לנהוג בפעם הבאה

אחרי שהילד שלנו חווה אלימות, אנחנו חייבות לתת לו כלים להתמודדות עם התנהגות כזו בפעם הבאה שיחווה אותה. אנחנו חייבות לשים לב, שהאופן בו אנחנו נוגעות בנושא הזה לא מבטל את האסטרטגיה שהוא בחר בה מלכתחילה, אלא בא כדי לחזק את הבחירה שלו ולהציע עוד אפשרויות. אם הילד סיפר שחבר חטף ממנו את הצעצוע והוא ממש כעס, אז הלך הצידה ובכה, אפשר לחזק אותו על כך שבחר להימנע ממאבק ולהציע לו פתרונות נוספים כמו להגיד לילד שעכשיו תורו ושזה לא נעים לחטוף צעצוע, או אפשרות שמאוד חשוב ללמד היא להדוף את הפגיעה לצורך הגנה, ומיד לבקש מהגננת לפתור את הסיטואציה.

זכרו:

אחד הדברים הכי הכי חשובים למניעת אלימות הוא שיח מקרב ותקשורת בבית – ככל שאנחנו נייצר מרחב משתף ומכבד, המציע מגוון פתרונות, כך הילד ירכוש יותר כלים להתמודדות בחיים ויישאר מוגן ובטוח.

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ

לעוד טיפים וכלים להורות, כתבות ועדכונים

הצטרפי לקהילה שלנו!

דילוג לתוכן