3 כלים אפקטיביים לתקשורת נכונה בבית

3 כלים אפקטיביים לתקשורת נכונה בבית

מכירים את המשפחות האלה שכולם מחייכים אחד לשני ומבינים האחד את השני?  שכל ויכוח מסתיים בהגעה לעמק השווה בדיון מנומק ומשעשע וכל ריב בחיבוק חם ובנשיקה? ברור שאתם מכירים! מסדרות הטלוויזיה…
כי בחיים האמיתיים, מה לעשות, רב הפעמים זה לא ממש עובד ככה (וגם אין קהל שעושה "אאווווו" בקטע המרגש).

בחיים האמיתיים יותר קשה להיות תמיד אמפטיים ומבינים כלפי אחרים, יותר קשה לגשר על מחלוקות, והרבה יותר קשה לסלוח.  וזה נכון גם אנחנו כלפי עצמנו, גם אנחנו כלפי בני הזוג שלנו וגם אנחנו כלפי הילדים שלנו (והם כלפינו).

אז מה כן אפשר לעשות כדי שיהיה לנו כיף ונעים יותר בבית שלנו?

איך ניצור תקשורת נכונה בין כל דיירי הבית?

לא תאמינו! אם תאמצו את שלושת הכלים הבאים – זה בדיוק מה שיקרה בבית שלכם!

1.חזון הורי ומשפחתי

גם כשנראה שרוב הזמן אנחנו (המבוגרים במשפחה) "משדרים על אותו גל" יש רגעים שאנחנו פחות מסונכרנים והרבה פעמים הרגעים האלה סובבים סביב נושאים שקשורים לילדים שלנו. מדוע? מפני שכל אחד מאיתנו מגיע לזוגיות ולהורות ממקום קצת אחר – ניסיון חיים קצת אחר, אופי קצת אחר, ותפיסת עולם וזווית ראייה קצת אחרות… 

מגיל ממש ממש צעיר הילדים שלנו הם א-לו-פים בזיהוי חוסר הסנכרון וניצול שלו (לא בכוונה רעה…. פשוט כי ככה זה בני אדם). וגם לנו עצמנו לא נוח להיות במקום הזה שהדברים לא זורמים כמו שהיינו רוצים.

מה עושים? חושבים ביחד

שבו כמה דקות לבד עם עצמכם ודמיינו מה הייתם רוצים שיקרה – מה האידיאל שלכם. זה יכול להיות סביב נושא ספציפי (כמו שינה או מה יקרה אחרי הלידה), סביב חלומות לעתיד (איפה נהיה עוד חמש שנים) ועוד. ממש דמיינו כל פרט ופרט באידיאל הזה – איך זה נראה, מרגיש, עובד. כתבו הכל על דף.

לאחר מכן היפגשו והשוו אידיאליים. המטרה אינה לראות למי יש אידיאל "טוב יותר" או "נכון יותר" אלא לראות מה הקווים המשותפים ולדבר על הדברים שאינם משותפים – האם יש דרך שהם יכולים להתקיים זה לצד זה? האם הם יכולים לבוא אחד אחרי השני?

הרעיון העיקרי כאן הוא להבין מה הרצונות של כל אחד ולחשוב איך מגשימים אותם בצורה הרמוני ביחד כזוג וכמשפחה.

כאשר הילדוד'ס יגדלו אפשר לעשות את אותו הדבר גם איתם וליצור חזון משפחתי – למשל סביב "איך נעביר את החופשה הקרובה? אתם תופתעו לגלות שלמרות שמדובר בנושא מאד ספציפי הוא יכול להעלות המון חלומות ופנטזיות לגבי איך הייתי רוצה שהמשפחה שלי תראה ומה הייתי רוצה שנעשה ביחד. 

מעניין אתכם לשמוע עוד על חזון הורי? ואפילו לקבל קובץ מוכן שבו המנחות שלנו משתמשות בתהליכי ליווי של משפחות? כנסו לכאן>> http://bit.ly/2BNLxjU

2.לראות את הטוב – תרגיל הפוקוס

כמה בנאלי – ככה עובד וחשוב! 

כשאנחנו רואים את הטוב באחרים (גם כשאנחנו ממש ממש כועסים עליהם או פגועים מהם) אנחנו גם שומרים ערוץ תקשורת פתוח איתם, גם מתאמנים באמפטיה כלפיהם ומאפשרים לעצמנו לחשוב בצורה יותר הגיונית. בנוסף, כשאנחנו רואים את הטוב במישהו אנחנו משדרים לו באופן לא מודע את מה שאנחנו רואים בו והוא מצידו עושה את הדבר הטוב הזה שוב ושוב (יש לזה שם מקצועי – "אפקט הפיגמליון").

אז מה עושים? מסתכלים על הטוב

כל ערב לפני השינה מנו לעצמכם 5 דברים טובים שהילד שלכם עשה היום, 5 דברים טובים שבן הזוג שלכם עשה היום ו-5 דברים טובים שאתם עצמכם עשיתם היום. אתם יכולים לשמור ליד המיטה אפילו יומן קטן ולכתוב את הדברים, לעשות מעין טקס שינה כזה עבור עצמכם.

פרט לשינוי שאתם תראו בסובבים אתכם, אתם תשימו לב שהשינה שלכם תהיה קלה ונעימה יותר – פשוט כי התודעה שלכם השתנתה.

מאוד מומלץ לעשות את הטקס הזה ביחד עם הילדים שלנו – לתרגל איתם את צורת ההסתכלות הזו, לאפשר להם לשמוע שאתם רואים בהם דברים טובים במהלך היום (גם ובעיקר אם היה היום יום ממש ממש "קשוח"). הילד שלכם ילמד דרך הדוגמא האישית שלכם גם לראות את הטוב שנמצא בתוכו וגם לראות את הטוב באנשים שסביבו.

3.שימוש במודל ג'ון גוטמן לפתרון קונפליקטים בבית

כמה פעמים ביום אנחנו או הילדים שלנו נמצאים בסיטואציה של קונפליקט מול אנשים אחרים? 

כשאנחנו נמצאים בקונפליקט עם מישהו, בין אם זה קולגה לעבודה, חבר ילדות, הורה, בן זוג או אפילו הילד שלנו אנחנו נוטים להיכנס למגננה. הגוף שלנו מזהה את המצב כמשהו מאיים שצריך להתגונן מפניו – לברוח ממנו, לעמוד מולו ולהילחם או פשוט לקפוא במקום ולא להגיב בכלל. זה אינסטינקט מולד. הבעיה היא שהאסטרטגיות האלה היו יעילות מול טיגריסים וממותות אי שם בשחר האנושות אבל מול אנשים אחרים הן קצת פחות יעילות הרבה פעמים… אז מה כן עושים? איך לא נשאבים לדרך ההתמודדות האינסטינקטיבית הזו שלא משרתת אותנו?

ג'ון גוטמן הוא פסיכולוג ומתמטיקאי אמריקאי שפיתח כלי שכולל חמישה שלבים ושעוזר לבחור את ההתנהגות והמקום הריגשי מול האחר.

5 השלבים הם:

  1. השלב הראשון – הקשבה – להקשיב מה קרה, בלי לנתח, בלי לשפוט, בלי לשער.
  2. השלב השני – מתן שם לרגש שהתעורר בי כשקרה מה שקרה – פחדתי, נעלבתי, כעסתי…
  3. השלב השלישי – מתן אלטרנטיבה לפעולה – מה אפשר היה לעשות בפעם הבאה שיביא לתוצאה טובה/מתאימה יותר?
  4. השלב הרביעי – דוגמא אישית – מה אני (המאזין מהצד) הייתי עושה במצב הזה?
  5. השלב החמישי – להתכונן להתמודדות עם מצבים דומים בעתיד.

מה שיפה במודל הזה זה שהוא מתעלם מהעובדה שקונפליקט צריך שניים – אין פה בירור של האמת או גישור. אין כאן מקום לפרשנות ודיונים. יש פה הבנה של מה קרה, מה זה עשה לי ואיך היה עדיף לפעול.  אני לוקח אחריות על עצמי ועל ההתנהגות שלי.

מי מכם שיש לו יותר מילד אחד יודע כמה קשה להיות אובייקטיבי כאשר הם מתווכחים ורבים – שימוש במודל הזה יאפשר לכם לעשות בדיוק את זה – להישאר ניטרליים ולתת פתרון שיעזור להם ללמוד להתנהל בצורה טובה יותר בעתיד ולאורך כל החיים.

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ

קורס מנחות
הורים לגיל הרך

נותרו מקומות אחרונים!

עוד היום אחד מיועצות הלימודים
 שלנו תחזור אליך

דילוג לתוכן