fbpx

למה זה לא נכון בלי חיתולים

חיתולס-לוגו---סלוגן מוגדל חתוךסיפור גמילה מחיתולים: יש לי חברה, ולה שני ילדים. ילדה בת 4 וילד בן שנתיים . הילדה בת ה4 גמולה , בלי חיתולים.  לאחרונה החלה המשפחה בתהליך הגמילה מחיתולים עבור הילד בן השנתיים, הם כמובן שילבו את הילדה הבכורה בתהליך. באחד הימים הראשונים שבהם הם החלו בתהליך גמילה מחיתולים , שאלה הבת את האם בפליאה: "אמא , הוא נולד בלי החיתול?!" הפליאה של חברתי בשאלה של בתה הייתה כל כך גדולה! עד כמה זה מוטבע בנו שתינוקות חייבים חיתולים! זה כאילו שכך הם יצאו מהרחם?!?!  האמת היא נכונה אבל מזוית אחרת.

אנחנו חייבים חיתולים.

כן, זו האמת.

התינוקות שלנו, ולא, לא מצד שני, אלא דווקא מאותו צד, נולדים עם מערכת עצבית שקשורה בשליטה על הסוגרים. כלומר, המח שלהם נותן את הפקודה להתרוקן והם מרגישים את זה לפני ממש כמוני וכמוך. אז למה הם לא עושים בחיתול? הם עושים, אבל מעצם העובדה שאיננו מתייחסים לצורך הזה, מתוך חוסר הכרות ומודעות בלבד, חלק מהפונקציות השייכות למערכת הזו מתחילות ללכת לאיבוד. מגיל שנה וחצי והלאה, הילד בהחלט מתחיל להיות בלתי מודע לצורך הפיזיולוגי הקשור בשליטה על הסוגרים, לחלק מגופו.

אין שום קשר לגידול תינוקות עם חיתולים או לגידול תינוקות בלי חיתולים. יש לזה קשר אך ורק לתקשורת. להתייחסות לצורך הזה של התינוק כצורך שווה לכל צורך אחר. הוא אכן כזה. התינוקות שלנו צריכים לישון, צריכים לאכול וכן הם גם צריכים להתפנות. הם זקוקים לתקשורת עמנו סביב אותו צורך בשביל לאפשר לאותה מערכת, מערכת השליטה על הסוגרים, להתפתח בצורה טבעית ולא ללכת לאיבוד. ההתפתחות הטבעית של המערכת היא כמובן בריאה אבל היא גם מאפשרת לתינוקכם להגיע לעצמאות טבעית בנוגע לצרכיו. במילים אחרות, תינוקכם יגיד לכם שהוא צריך להתפנות כבר החל ממספר שבועות מהרגע שתתחילו לתקשר עימו על הצורך. איך :

  • אותה תקשורת ראשונית יכולה להגיע בגיל מספר שבועות באמצעות קול רצוני שהתינוק מפיק
  • בגיל 7-9 חודשים ע"י סימן רצוני שתלמדו אותו  – שפת הסימנים לתינוקות
  • בגיל שנה ע"י מלמול המילה עצמה

דמיינו לעצמכם שאתם מסוגלים לנהל שיחה, שיחה אמיתית עם תינוקכם בן ה4 חודשים. היא אמנם מתנהלת ללא מילים אבל ההדדיות שם. התינוק מסמן לכם באופן רצוני (זהו אינו מצמוץ או ניחוש , אלא סימן של ממש) ואתם מגיבים אליו. הפידבק שלכם אל הצורך, "אני יודעת שאתה צריך לעשות פיפי….", מאפשר את שימור המודעות של התינוק לגופו ו- פותחת ערוץ תקשורת עימו. מהתמקדות בצורך זה בלבד, מתוך הכרות עם צרכים אחרים, תוכלו להבחין כיצד צרכים שונים ניכרים בו וכך תוכלו לתת התייחסות לכל צורך באשר הוא. במילים אחרות, תקשורת. כבר אמרתי את זה? אותה תקשורת מחזקת את הקשר בינכם!

אביגיל-בת-יומיים
תקשורת עם תינוקות

אתם בוודאי יודעים כיצד תינוקות לומדים להגיד "אמ, אמ" כשהם רעבים? איך זה קורה? כשאתם מאכילים אותו אתם אומרים: "אאאמ , אאאמ…" ואז לאט לאט התינוק לומד לקשר בין המילה שאתם מפיקים לבין תחושת הרעב והתוצאה = אוכל. זה עובד בדיוק על אותו משקל עם פיפי וקקי. כשהתינוק צריך להתפנות, אתם אומרים לו: "פיפי, פיפי" או "קקי, קקי" ואז … הוא מתחיל להגיד פיפי, קקי כשהוא צריך.

מדובר במערכת, שלמה. כפי שהיא. אין צורך לבנות משהו מחדש. ללמד משהו שונה. ניתן פשוט להשתמש בה. אמא אשר מניקה, לא אומרים עליה: "מגדלת את ילדיה בלי תמ"ל ". אנחנו אומרים עליה – מניקה. באותו אופן, המערכת העצבית של התינוק הייתה שם הרבה לפני המצאת החיתולים אז למה לקרוא לזה בלי חיתולים ? כל התינוקות שלנו נולדים עם מערכת כזו. למה פשוט לא לעבוד איתה? להתייחס אליה? לתקשר איתו סביב אותו הצורך האמיתי, הקיים, הנוכח.

זו התחושה בתהליך:

שלכם באהבה,
לריסה

 

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ