fbpx

גמילה טבעית מחיתולים

חיתולס-לוגו---סלוגן מוגדל חתוךהמשפט הכי נפוץ של משפחה שמגיעה אליי לייעוצי גמילה הוא "בבקשה תעזרי לי לגמול את הילד מבלי לשרוט אותו". משפט קצת מפחיד לשמוע. כמה אחריות…אמהלה!!! התחלתי קצת לחשוב עם עצמי על הסיבה שזו הגישה לכל העניין. באמת בשנים האחרונות התפתחו כל כך הרבה גישות לנושא של גמילה מחיתולים. יש את הפיסכולוגים האלו והשיטה הזו והספרים האלה והאלה…באמת המון דברים רק כדי לצלוח את התהליך עם כמה שפחות נזקים.

אכן תהליך גמילה מחיתולים אינו תהליך טבעי. למה? כי בטבע אין חיתולים. פשוט, לא? תינוקות באפריקה, הודו וסין וגם אבות אבותינו גדלו בלי חיתולים. בטבע, בעלי החיים לא עושים את צרכהם על עצמם ובמקום שבו הם נמצאים אלא, במקום מוצנע. השימוש בחיתולים מנוון יכלת טבעית זו, (אני כותבת על זה עוד הרבה באתר ולכן לא ארחיב כאן), ומכאן שתהליך הגמילה אינו טבעי. אחת הלקוחות שלי אמרה לי פעם שגמילה מחיתולים זה כמו ללמד את הילד משהו שכל כך התאמצנו שהוא ישכח….אני מתחברת.

אז איך למעשה גומלים ילד מחיתולים בצורה הכי טבעית שאפשר?

מתחילים איתנו– חשוב להבין שילדים הם כמו ספוג, הם קולטים מאיתנו באמת הכל. מה שנשדר להם על התהליך, זה מה שהם יספגו ממנו. מכאן למעשה הכל מתחיל.

תקשורת ודוגמא אישית– אין כמו ללמוד על העולם בדרך הזו. מדיניות דלת פתוחה בשירותים והכי חשוב, פשוט להתחיל לספר שזה מה שקורה וזה מה שאתם עושים.

פיתוח מודעות– חיתולים חד פעמיים סופגים נוזלים כמעט באופן מיידי. על פני העור שלנו ישנם קולטנים שתפקידם לשדר למח תחושת רטיבות באם קיימת, המח מפרש זאת כתחושת חוסר נעימות והסיבה לכך היא כי תהליך נידוף הוא תהליך שלוקח אנרגיה מהסביבה שלו ואנחנו בתור יצורים עם דם חם לא אוהבים את זה. ילד שגדל עם חיתול, כשמגיעים לגיל הגמילה, לא כל כך מבין מה רוצים ממנו בהקשור של פיפי כי פיפי נתפס אצלו כמשהו "לא רטוב". הפתרון: לאפשר חצי שעה עד שעה ביום להיות בלי חיתול. אפשר בערום או עם תחתונים. זה בריא גם לתפרחות, גם לפיתוח מודעות עצמית כי כך ניתן לבחון את האזור, זה גם בריא יותר מבחינה מוטורית בקיצור ממליצה על זה ללא כל קשר לגמילה מחיתולים. כמובן שהתקשורת פה חשובה גם כן.

תהליך טבעי– וכך צריך להתייחס אליו. גם לנו יש הפרשות וכשם שאנחנו לא מקבלים תרועות נצחון בכל פעם שאנחנו הולכים לשירותים, כך אני גם לא ממליצה על שיטת הפיפי, קקי פרס. אני ארחיב: מתן תשומת לב כה מיוחדת לעניין הזה (ובעצם לכל עניין), יוצרת סביבו התנייה. ברגע שתשומת הלב מתחלקת, זה מוביל פתח לרגרסיות בתהליך. רק לא מזמן סיימתי תהליך ליווי גמילה עם ילד בן 3 שפשוט לא רצה יותר לעשות בסיר החל מהרגע שאחיו הקטן נולד, למה? כי שיטת הגמילה הייתה מותנית בהמון תשומת לב, כעת תשומת הלב מתחלקת וכדי לקבלה בחזרה, הילד "חוזר אחורה". באותה מידה אנחנו כמובן גם לא כועסים אם מתפספס כי זהו חלק מתהליך הלמידה.

אין לחץ או כפייה– גם לא של הגננת. נראה אתכם יושבים בשירותים כשמפעילים עליכם לחץ מטאורי לעשות….מדמיינים? באותה מידה, כל ילד הוא באמת בפני עצמו ואין תהליך זהה לכל הילדים. ישנם קווים מנחים אבל בשורה תחתונה כל ילד הוא עולם ומלואו ואין צורך גם להשוות בין ילד אחד למשנהו. חשוב גם ללכת לפי קצב ההתקדמות שלו ולכן אני ממליצה על תהליך הדרגתי ולא "מורידים את החיתול, מורידים שטיחים יאללה בלאגן". תהליך שיוצר מידה כזו או אחרת של תסכול, טרטור וטרחה, זה בדיוק אותו מסר שעובר גם לילד.

מה שלא יהיה אל תשכחו לשדר נינוחות וקלילות וכמובן לסמוך על ילדכם!!!

מקווה שהצלחתי לעזור 🙂

לריסה

 

 

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ