גיל שנתיים האיום והנורא – איך להתמודד איתו?

גיל שנתיים האיום והנורא – איך להתמודד איתו?

בין אם את אמא חדשה ובין אם את אמא ותיקה, בוודאי שלא הצלחת להתחמק מלשמוע עליו – גיל שנתיים והשלכותיו. התקפי זעם, תלות, חוסר יכולת להיפרד, רצון לקרבה ולהחזקה על הידיים הם רק חלק ממה שהגיל הזה מביא עימו. אז מדוע זה קורה ואיך אפשר להתמודד עם זה? האמת היא, שכאשר אנחנו מבינות את נקודת המבט של הקטנטנים שלנו ומצליחות להקשיב ולתת מענה לצרכים שלהם, גיל שנתיים יכול להיות מעט פחות נורא. בואי לגלות את כל הסודות שלי לצלוח את התקופה הזאת ולחזק את הקשר שלך עם הקטנטן שלך.

 

גיל שנתיים, מדוע באת אתה?

״גיל שנתיים״ הוא שלב בהתפתחות של הקטנטנים שלנו, שכיום, ניתן לראות אצל רב הפעוטות את השלב הזה מתחיל מעט קודם, סביב גיל 14, 15 חודשים ועד שנתיים. עד השלב הזה, הרבה מהאנרגיה של הקטנטנים שלנו הוקדשה להתרחקות, למחקר הסביבה ולבניית העצמאות והנפרדות שלהם מאיתנו. בשלב הזה, ״גיל שנתיים״ עולה צורך בהתקרבות מחדש – מה שנראה לנו כרגרסיה, צעד אחורה שהתינוק שלנו עושה, הוא דווקא פסיעה קדימה אל השלב הבא. מה שקורה בשלב הזה הוא שמצד אחד התינוק חווה בטחון ביכולת התנועה שלו, ומצד שני ההכרה שלו בנפרדות, בעובדה שאת והוא לא יישות אחת, מבליטה עבורו את הקשיים בהתמודדות עם העולם הגדול. מתוך הקושי הזה הוא מנסה להתקרב מחדש אל ההורה שלו, אלייך, הוא מחפש את הקשר עם האם – קשר שעבורו הוא סביבה בטוחה שבה ניתן לחלוק רגשות, קשיים וגם את גילויו מהעולם.

אז למה השלב הזה כזה נורא?

לכאורה, נראה לנו מאוד הגיוני שאם הקטנטן שלנו חווה קושי, הוא יחפש את קרבתנו. אמנם הקונפליקט הוא שהחוויה של התינוק בשלב הזה היא חוויה אמביוולנטית – מעגל חוזר של מרחק וקרבה, מה שכרוך בתסכול, זעם ובלבול גדול! זה יבוא לידי ביטוי בהתקפי זעם, בקושי בקבלת החלטות – פעם הוא רוצה ומיד אחרי פתאום לא רוצה, או שהוא לא רוצה כלום, והכל בעצבים. נוכל לראות תנודות במצבי הרוח שלו, אמביוולנטיות ביחס שלו אלייך – מאוד רוצה בקרבתך אבל גם מאוד רוצה עצמאות, והפחד מהעולם יוצר משבר מאוד חזק – זה יראה כמעין התקף זעם שבו לא ברור אם הפעוט רוצה אותך לידו או לא, כי הוא בעצמו לא יודע, מצד אחד כן ומצד שני לא! לכן השלב הזה יכול להיות חוויה קשה ומתסכלת עבורו וגם עבורנו, האימהות – לא סתם הגיל הזה מכונה ה-״terrible 2״.

לראות את החוויה מהעיניים של הקטנטן שלך

על מנת שתוכלי להצליח להתמודד עם הקשיים שמגיעים עם הגיל הזה, סופר קריטי וחשוב שתביני את נקודת המבט ממנה יוצא הקטנטן שלך. אז בואי ניכנס רגע לנעליים שלו ונבין מה קורה בעולמו:

  1. פחד מאובדן שליטה – התינוק חווה את העולם כמקום מאוד מורכב, ככזה שלא תמיד יכול להיות בשליטתו. במצב הזה הפעוט חווה תחושה של ירידה בערך העצמי וירידה במצב הרוח!

אם חווית פעם תחושה אמיתית של אובדן שליטה, בוודאי את יכולה להבין כמה זה מפחיד וקשה להיות בעמדה הזו, כמה זה יכול לפגוע בתחושת היכולת ומסוגלות. תארי לעצמך שזה מה שהקטנטן שלך חווה והוא רק בן שנתיים!

  1. אמא כבר לא רק בשבילי – עד השלב הזה פחות או יותר, היית רק סביב התינוק שלך וכל הצרכים שלו נענו דרכך. פתאום הוא מתחיל לזחול וללכת, הוא כבר לא צריך את העזרה שלך להגיע ממקום למקום או שתחזיקי לו את הבקבוק או הכפית כשהוא אוכל – הוא מפתח את העצמאות שלו ואת נהנית להתבונן בגדילה שלו מהצד.

בשלב גיל שנתיים הנורא, הקטנטן שלך קולט שאת לא זמינה לו באופן מושלם והוא חווה כאב על כך. מבחינתו מדובר באובדן של הקרבה הטוטאלית אלייך וזו חוויה קשה מאוד עבורו.

בנוסף, להרבה ילדים בגיל הזה נולד אח או אחות, מה שכמובן עשוי לחזק את התחושה כי עכשיו יש מישהו אחר שאמא מטפלת בו ולא בי. כתוצאה מכך, נראה התנהגויות חיקוי של הפעוט, והוא יצור מצבי קיצון שכאילו הוא תלותי בך שוב, רק כדי לזכות בתשומת הלב שלך.

  1. חרדת פרידה – הקטנטן שלך מרגיש שההתרחקות שלו ממך עשויה להוביל לנטישה, הסיוט הכי גדול שלו יכול להתממש בקלות! מאלהר, פסיכיאטרית שהשפיעה רבות על הפסיכולוגיה ההתפתחותית, חיברה תיאוריה שלפיה היכולת לקביעות אובייקט היא תנאי הכרחי להיווצרותה של חרדת הפרידה – כלומר, התינוק שלך מבין שבדיוק כפי שהוא יכול לעזוב אותך, כך גם את יכולה לעזוב אותו.

חרדת הפרידה הזו תבוא לידי ביטוי ע״י כך שהוא יהיה משמעותית הרבה יותר תלותי והרבה פחות עצמאי – הוא יבקש המון פעולות ״טריוויאליות״ ממך כמו שתאכילי אותו, שתרדימי אותו, שתהי לידו, אולי יבקש אפילו לחזור לחיתול. זה נראה כמו רגרסיה אל זה פשוט שלב התפתחותי סופר מהותי וחשוב!

מה את יכולה לעשות בשבילו?

איך את תופסת עכשיו את התקפי הזעם שלו, אחרי הידיעה הזו? בשלב הזה התינוק שלך מגלה גילויים קשים מאוד על העולם סביבו ולכן, הוא זקוק להבניה שלך, לאמפתיה ולשיקוף. ממש ממש ממש חשוב להבנות לתינוק שלך גבולות שיתווכו את ההתמודדות שלו עם העולם ויתנו לו תחושת מסוגלות לעצמאות שלו, אך בו בעת להעניק לו המון הכלה, ללא נקיטה חד משמעית!

המסר שלך צריך להיות ״אתה עצמאי ואני סומכת עליך, אבל אני פה בשבילך למה שתצטרך״. ממש חשוב לא להגיב בכעס או בעצבים, אך גם חשוב לא לרצות את התינוק שלך כדי שלא יבכה ולא יעבור איזה התקף זעם – זה לא יקדם אותו,  אלא רק ישאיר אותו באותו המקום.

השלב הזה מאוד קשה עבור הקטנטנים שלנו, הם חווים בו המון מתח רגשי ונפשי והם זקוקים לנו שנהיה איתם עם המון הכלה והבנה – בהצלחה לנו וזכרי שהכל עובר, גם גיל שנתיים הנורא!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
אימייל
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ

לעוד טיפים וכלים להורות, כתבות ועדכונים

הצטרפי לקהילה שלנו!

דילוג לתוכן